ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך


בן סהר, שחקן כדורגל ישראלי, חתם על חוזה עם קבוצת אספניל הספרדית. השמועות אומרות שהוא אמור לקבל מליון יורו. לרוע מזלו, סהר הוא גם יהודי, חילוני, אזרח ישראלי, ובן 18. השילוב הזה הוא, כידוע, שילוב מנצח, ולכן צה"ל דרש מסהר שיתייצב לשירות. סהר הוא "ספורטאי מצטיין" לכן, להבדיל מרוב בני גילו חסרי המזל, הוא לא אמור לבלות את שלוש השנים בריצה מסביב לכל מיני מבנים מתפוררים, צביעת שלטים מטופשים, התעללות בפלשתינאים או מילוי טפסים מיותרים.במקום זה הוא אמור, כמו כל הספורטאים המצטיינים, לשרת בתור מש"ק ממטרות, ולבלות את רוב זמנו באימוני כדורגל ובילויים. הבעיה היא שאת זה אפשר לעשות בבאר שבע, ולא בספרד. לכן, צה"ל דורש למעשה מסהר לוותר על מליון יורו, ולתרום עבודה ששווה פחות משמונה שקל. קשה לחשוב על נימוק רציני אחד לחייב את סהר להתגייס, לביטחון המדינה הוא לא יתרום, כספית מדובר בהפסד אדיר למדינה, תחושת הצדק ("אנחנו משרתים והוא לא" ) במילא לא תהיה, וכל מה שנשאר זאת נקמנות חסרת הגיון, שנאה אנושית ואמצעי שכבר מזמן פוגם במטרה למענה הוקם, אבל ממשיך להתקיים רק מעצם היותו קיים ומהפחד השמרני מלהודות בטעות. סהר עלול להפסיד מליון יורו, אנחנו נרוויח שמונה שקל ונפסיד כמה מאות אלפים שסהר היה מוציא בביקוריו בארץ (ושיא הטמטום, בסוף הוא עוד "ישרת" באיזה קונסוליה).

כמו סהר, גם יניב דוד הראל שייך לאותה קבוצה מיוחסת של ישראלים, יהודים, בני 18 וחילוניים. לכן גם הראל איננו בן אדם אלא רכושו של צה"ל. הוריו של הראל עברו להתגורר ולעבוד בחו"ל, והראל עבר יחד איתם. כשסיים הראל את התיכון החליט, בניגוד לבני גילו שהלכו לבזבז את זמנם ואת כספנו בצבא, לתרום לחברה וללכת ללמוד רפואה, ויותר מזה, הוא החליט ללמוד בעזרתו (הנדיבה) של משלם המיסים האמריקאי במקום על חשבונו של משלם המיסים הישראלי.להבדיל מסהר, צה"ל לא ממש נכנס למשא ומתן עם הראל על תנאי השירות ותאריך הטירונות. במקום זה, צה"ל החליט להתייחס להראל כעל מפר חוק. במדינה נורמלית, צה"ל לא היה זוכה ליותר מידי שתוף פעולה מהרשויות שאמורות לדאוג לאזרחים. בישראל, מתברר, הדברים לא כל כך פשוטים. שר הפנים החליט לנצל את סמכותו ולא להאריך את דרכונו של הראל (וזה בזמן שהראל הוא אזרח, ולא חייל). משמעות ההחלטה היא שלילת חופש התנועה של הראל. ישראל הפכה למעשה למדינה המודרנית הראשונה שמונעת מיהודים לעזוב את תחומה (מעניין אם בכנס הבא על ה"אנטישמיות החדשה" יהיה מי שדווקא בישראל הישנה והאמיתית עוד קיימת). הראל, שהיותו פראייר די ברורה, אפילו הציע לשלטונות הצבא להתגייס בסיום לימודיו (וככה צה"ל יקבל רופא מקצועי, במקום עוד חייל ששווה שמונה שקל לחודש), כמובן שההצעה סורבה, הצבא לא צריך אנשי מקצוע, הוא צריך להוכיח את הכח שלו על האזרחים החלשים.

כשהממשלה מתעללים באזרח בצורה כל כך מובהקת, יש מקום לבית המשפט להתערב ולהזכיר לממשלה את עקרונות הצדק. לרוע מזלו של הראל, במקום שופט הוא נפל על עוד מינוי שנראה כאילו בא להוכיח את כשלונה הידוע מראש של האפליה המתקנת. השופט סולברג לא מילא את תפקידו, והפר באופן בוטה את שבועתו. בנוסף לזה הוא החליט גם לטבל את פסק הדין בדמגוגיה על סך הפאשיזםפאשיסטית החל מהציטוט הספרטני של קנדי, דרך "חברה לא תיכון מבלעדי מילוי חובותיהם של יחידיה כלפי מוסדות החברה". בחיי, שופט בישראל כתב את זה, כנראה שהידע שלו על חברות שהתכוננו הוא מצומצם לדרום קוריאה ופקיסטאן.

ההחלטות האלה הם, בעצם, עוד צעד אחורה לחופש, לצדק, לרווחה, לעצמאות בעצם, לדברים שבשמם הוקמה מדינת ישראל. אנחנו רואים פעם אחרי פעם איך צה"ל, האמצעי שהוקם על מנת להגן על מדינת ישראל, הופך להיות מטרה בפני עצמה, שלא רק שהפסיקה לשרת את המטרה שלשמה הוקמה,משרתת את המטרות ההפוכות. הגיע הזמן לעצור ולחשוב על כל הנושא הזה מחדש. להזכר בלמה הקמנו מדינה, ולמה הקמנו למדינה צבא.

15 Responses to ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך

  1. ידידיה says:

    לאיזה סוג אפליה מתקנת התכוונת?

    ישראל לא מונעת ממנו לעזוב את תחומה, כי הוא ממילא לא כאן אלא בארה"ב. היא לא מסייעת בידו שלא להיות מגורש משם.

    תקן אותי אם אני טועה, אבל לא קראת את פסק הדין. תקרא את הדיון שם ותראה אם דעתך תשתנה, אם לא על החוק אז לפחות על הפסיקה. בקצרה אומר רק כי מהחוק ומהחלטת הממשלה עולה שמתן דרכון הוא שירות לתושבי ישראל, לא לאזרחים ישראלים בכל מקום שהם. כך, למשל, גם מתן דרכון לישראלי היושב בחו"ל למעלה מחמש שנים טעון אישור מיוחד.

    מעצבן? אולי. אבל למה להתעצבן על השופט, תתעצבן על לוי אשכול.

    אה, ובקשר לחלק שבו השופט חושב שהוא מורה או נואם בכיכרות – נו, לפחות תשמח שהוא לא עושה את זה על יותר משלוש מאות עמודים.

    http://info1.court.gov.il/Prod03/ManamHTML5.nsf/1195541F8190D892422575E00056D0C4/$FILE/0DAF8A573530977B422575DC0043DF5E.html?OpenElement

    חוץ מזה חיכיתי שיהיה סופסוף משהו שקשור להפועל :lol:

  2. smiley says:

    קראתי את פסק הדין ודעתי לא השתנתה (בהתחלה חשבתי לתת את הכותרת: "לפחות תמחקי את החיוך"). השופט מתעלם לחלוטין מהצדק ונשען במישור הפורמלי על החלטת ממשלה (שאיננה חוק, שלא מחייבת את שר הפנים ועל אחת כמה וכמה את השופט) משנות השישים ובמישור העקרוני על עקרונות מבית מדרשו של ליברמן.

    לפחות הוא יודע לכתוב בקיצור ולעניין.

  3. ידידיה says:

    אוקיי, בוא נתחיל בעניין הפורמלי, כי על צדק קשה
    להתווכח וחוץ מזה נטיית לבי איתך, בנושא זה.

    החוק מסמיך במפורש את שר הפנים והממשלה לקבוע תקנות למקרים בהם לא יוארכו דרכונים. ב-1964, קבעה הממשלה תקנה כזו בדיוק, והיא היוצקת תוכן לחוק.

    השופט יכול לבטל את התקנה רק אם היא מנוגדת לחוק כלשהו – איזה חוק?

    (עדיין מחכה להסבר בנושא האפלייה המתקנת)

  4. יובל says:

    מסתבר שאם שר הפנים יחליט לשלול את הדרכון מכל אדם שמותח ביקורת על הממשלה זה גם יהיה בהתאם לחוק ("אדם הפוגע בשמה הטוב של מדינת ישראל"). מעניין תוך כמה זמן זה יקרה.

    חוץ מזה, אני מסכים איתך שנראה שיצר הנקמה הוא המדריך את הרשויות במקרה הזה. כמו גם במקרה הבא: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/957748.html

  5. smiley says:

    לשר הפנים יש סמכות להחליט לפי שיקול דעתו למי לתת דרכון (ולמי להאריך את הדרכון). אבל, שיקול הדעת הזה הוא לא בלתי מוגבל, הוא חייב לתת דין וחשבון לציבור (בתקשורת או בבית המשפט), ולהראות שההחלטה שלו היא צודקת. אם, למשל, שר הפנים היה מחליט לא לתת דרכונים לאשכנזים, ברור שבית המשפט היה מחוייב לבטל את ההחלטה (למרות שהיא חוקית) בגלל שהיא לא צודקת. כשהצדק והחוק מתנגשים זה בזה יש לבית המשפט שיקול דעת מסויים אם לבחור בצדק או בחוק, וככל שאי הצדק מובהק יותר, שיקול הדעת קטן יותר.

    אם אני הייתי שופט הייתי מחליט להורות לשר הפנים להאריך את הדרכון. אני לא שופט, ולשופט אמיתי יש שיקול דעת שונה משלי, ואני מכיר בזה ששופט יכול להחליט שבמקרה מסויים קיום החוק קודם לצדק. אבל, המינימום שאני דורש משופט כזה זה להכיר באי הצדק ולנסות לשנות את דעתה של המדינה לפני הכרעת הדין. לא רק שהשופט סולברג לא עשה את זה, אלא הוא הוסיף חטא על פשע, והתעלם באופן מובהק מהצדק, והצטרף לאספסוף המרושע.

    לשופט סולברג, אגב, זה לא רעיון חדש. כשהוא ראה את הצדק מתנגש בחוק במשפטו של הרב גינזבורג (שהואשם במימוש חופש הביטוי) הוא השכיל להציע למדינה לסגת מכתב האישום (החוקי והמטופש) ולגינזבורג לנסח איזה התנצלות מטופשת. אבל, כצפוי ממי שהתמחה אצל פליאה אלבק, סולברג מצייר את המטרה מסביב לחץ.

  6. ידידיה says:

    אם שר הפנים היה מחליט לא לתת דרכונים לאשכנזים, בית המשפט היה מבטל את ההחלטה כי היא אינה חוקית. היא אינה חוקית כי היא סותרת את חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, שבית המשפט גזר ממנו את הזכות לשיוויון.

    כל אחד רואה את ה"צדק" אחרת. משופט אני מצפה לפסוק לפי החוק. לפעמים שופטים מעודדים את הצדדים לסגור עסקה, אבל גם לזה יש חסרונות, ואין לי חשק להאריך. באופן אישי, אני חושב שגיוס חובה הוא לא צודק באופן כללי. אם אינני טועה, גם אתה חושב כך. האם היית מצפה מכל שופט בסתם-משפט-עריקות לנסות לשכנע את התובע לבטל את המשפט?

    בקשר לסולברג עצמו, אזכיר שהוא היה עוזר למיכאל בן יאיר הרבה יותר זמן מאשר מתמחה אצל אלבק. ולצייר מטרה מסביב לחץ זה בדיוק מה שעושים כל הזמן בבית המשפט העליון (ניחוש: אחד ממקומות העבודה העתידיים של סולברג). אם אתה לא רוצה לענות על האפליה המתקנת אז תגיד ואפסיק לנג'ס.

    אבל תקרא את פסק הדין הזה! נתקלתי בו במקרה. נראה לי שבעזרתו אפשר לתת בסיס פורמלי לביטול התקנה הזו גם בלי להידרש לצדק. אם ארוך מדי תתמקד בסעיפים 16-25. http://elyon1.court.gov.il/files/99/410/067/G16/99067410.g16.htm

  7. smiley says:

    סעיף 10 בחוק יסוד כבוד האדם וחרותו קובע: "אין בחוק-יסוד זה כדי לפגוע בתקפו של דין שהיה קיים ערב תחילתו של חוק-היסוד" ובכל זאת, ברור שבית המשפט צריך לבטל החלטה שכזאת. החוק מרשה לשופטים באופן מובהק לבטל החלטות חוקיות ולא צודקות של הממשלה.

    אני לא רוצה לחפש בסיס פורמלי לביטול התקנה, הצדק מספיק לי.

    ובקשר לאפליה המתקנת, לדעתי אלמלא הכיפה ומקום המגורים הוא לא היה מגיע לבית המשפט המחוזי (וכנראה שבקרוב גם לבית המשפט העליון).

  8. ידידיה says:

    אתה נוקט בגישה דומה לזו שביטא השופט חשין בפסק הדין בנושא חוק טל, על פיה ניתן לבטל חוק אפילו אם אינו סותר חוק יסוד כלשהו, אלא עקרונות מסוימים של צדק ושל זהותה היהודית והדמוקרטית של ישראל. דא עקא, חשין נותר בדעת יחיד. שאר השופטים קיבלו את גישתו של השופט ברק על פיה הכרעה כזו חייבת להיות מעוגנת בחוק.

    נכון, אמנם, כי הדרישות לביטול תקנה נמוכות מאלה שלביטול חוק, כעולה מפסק דין הארנונה שקישרתי לעיל.

    אני לא מסכים איתך בנוגע לאפליה המתקנת, סולברג התקדם מהר מאוד (אני חושב שהיה השופט הצעיר בארץ) ויצר קשרים עם משפטנים ממחנות שונים. לדעתי הוא דווקא דוגמה למישהו שהיה מתקדם גם בלי הכיפה, וזאת מבלי להביע דעתי על איכותו כשופט (כי אין לי מושג). דרך אגב נשבע שלא ידעתי שהוא באמת מועמד לעליון, כנראה שגם אני קצת נביא. חוץ מזה, לפי חישובי, אם הוא ימונה עכשיו לעליון ושיטת הסיניוריטי תמשיך, הוא יהיה נשיא בית המשפט העליון שנים רבות.

  9. smiley says:

    לבטל חוק זה לא אותו הדבר כמו לבטל את שיקול דעתו החוקי של שר. בית המשפט בישראל עושה את זמאז שהוא דחה את פיטוריו של פרופ' אלדר.

    אני חושב שהוא לא ימונה בסבב הנוכחי, אבל נראה לי שתוך חמש שנים הוא יהיה שם.

  10. ידידיה says:

    אם שיקול הדעת מעוגן באופן ברור כל כך בתקנה (למעשה התקנה מתארת את המקרה הזה בדיוק), צריך לבטל את התקנה עצמה. נכון שזה פחות מלבטל חוק, אבל עדיין גם ביטול חקיקה משנית הוא משהו ששופט מחוזי צריך הרבה אומץ כדי לעשות, ואני משער שאפילו ביניש לא היתה מתלהבת ממעשה כזה שמכניס לה בלגן במערכת. אז יכול להיות שאפשר לשמוח אם שופט אוזר אומץ למעשה כזה, ואני יודע שלדעתך זו בדיוק העבודה שבשבילה משלמים לו, אבל מכאן ועד התקפה חריפה על מי שלא עושה את זה (כמעט כל השופטים) הדרך ארוכה.

    גם אני חושב שהוא לא ימונה עכשיו, בין השאר מפני שביניש לא טיפשה בכלל וגם היא יודעת את מה שכתבתי בסוף התגובה הקודמת.

  11. smiley says:

    לא צריך לבטל את כל התקנה, צריך לאפשר יוצאי דופן בתקנה, ולשפוט כל מקרה לגופו. בשביל זה נתן המחוקק שיקול דעת לשר הפנים, ובגלל זה אין לנו רובוטים בתור שופטים. ההתקפה שלי עליו היא לא רק בגלל שהוא לא עושה את העבודה שלו, אלא גם על זה שהוא מנצל את פסק הדין בשביל להכניס אמירות שהן מצד אחד פוליטיות ומהצד השני מקדמות פוליטיקה שמנוגדת לחוקה של המדינה.

  12. ידידיה says:

    טוב, אין לי עוד הרבה להוסיף. רק אציין שנראה לי כי המקרה הזה חלבי מכדי להוציא עליו את כל העצבים שלך. שמור אותם לפסקי דין מקוממים יותר, לא חסרים כאלה.

  13. באמת סוגייה מעניינת. במיוחד המקרה של יניב דוד הראל. מצד אחד לא נראה לי שיש סיבה שבית משפט יחליט להתערב דווקא במקרה הזה (ולא יבטל את גיוס החובה באופן כללי, או לפחות יכריח את הצבא למנות ועדת חריגים מתפקדת והוגנת). מצד שני, זה סיפור נורא. לדעתיהפתרון המתבקש עבור הראל הוא לבקש מעמד של פליט במגוון מדינות (בו זמנית אם ניתן). על ארה"ב לא הייתי סומך (סוגיה רגישה פוליטית) אבל בריטניה נראית כמו אפשרות מצויינת. מעמד פליט הומצא עבור דברים יותר חמורים, אבל גם זו סיטואציה שמצדיקה פליטות. מה לו ולצה"ל?

  14. אה, ובלוג נהדר, מוזמן לשלי.

    תגיד, גם אתה מקבל תגובות ספאם בלי חשבון? אם כן, אז מצאת דרך לחסום אותן?

  15. smiley says:

    תודה. עד עכשיו היתה לי תגובה אחת שנראתה כמו ספאם (היה כתוב שם משהו בג'יבריש עם כל מיני קישורים שלא מובילים לשום מקום).

    יש בעולם כל כך הרבה אנשים שנמלטים ממלחמות ורעב ולא מקבלים מעמד של פליט, שלא נראה לי שיש לישראלי לשעבר מסכן סיכוי אמיתי, וגם אם כן, לא נראה לי שראוי לנצל אותו.

כתיבת תגובה